מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: "הזוכה"), שבאו לו מאדם אחר (להלן: "המזכה"), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.

ניתן להשתמש בעילה זו, המנויה בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, כאשר העילות מתחום הקנין הרוחני המנויות לעיל, אינן מספקות מענה ו/או תרופה למי שפגעו בזכויותיו. לפי הפסיקה המודרנית, ניתן להשתמש בעילה זו אף אם קיימות עילות אחרות – ובמקביל להן – אך עדיין יש להוכיח, כי למפר הייתה כוונה להתעשר באופן לא הוגן ו/או חסר תום-לב על-חשבון התובע.

בכל מקרה יש לציין, כי בבוא בית המשפט להחליט האם להיענות לתביעה על-פי עילה זו, ייתכן בהחלט כי בית המשפט ייחס משקל רב וחשוב לשאלה: "האם יכול היה התובע, על פי דיני הקניין הרוחני, לרשום את זכותו?" – כאשר תשובה חיובית עלולה למנוע מהתובע סעד לפי עילת עשיית עושר ולא במשפט.